הלכות שבת - סימן שכח, סעיפים לד-לז

סימן שכח, סעיף לד, עוסק בחליבה מאדם בשבת, והוא המשכו הישיר של סעיף לג שעסק בחליבת בהמה. נפסק בו שלא תקנח אישה חלב מדדיה לתוך כוס או קדירה כדי להניק את בנה. מקור הדין הוא בשיבולי הלקט (סוף סימן קכג) בשם התוספתא, שאסר לאישה שדדיה כבדים עליה לקנח את חלבה לכלי משום מפרק. השאלה אם בחליבה יש איסור מפרק מדאורייתא או רק מדרבנן תלויה במחלוקת התוספות מול הרמב"ן והרשב"א: האם יש מפרק גם במה שאינו גידולי קרקע. בהמשך מתבאר הכלל הגדול "סתם תינוק מסוכן אצל חלב", שיסודו בגמרא ביבמות (דף קיד עמוד א) המתירה להניק תינוק מגויה ומבהמה טמאה, ומכוחו כתבו החיי אדם, החזון איש והציץ אליעזר שמחללים שבת כדי לספק לתינוק את חלבו, גם אם לכאורה יכול היה להמתין עד מוצאי שבת. לבסוף מיישב השיעור את דברי שיבולי הלקט עם הכלל הזה מתוך דיוק בלשון "לא תקנח": האיסור נאמר רק על הוצאת עודפי חלב כדי להקל על צער האם אחרי שהתינוק כבר שבע, ולא על מזונו ההכרחי. כמו כן נדון עד כמה אפשר להשהות האכלה של תינוק שאכל זה עתה, כפי שנוהגים בדרך כלל גם בימות החול.