הלכות מזוזה - סימן רפט סעיפים ה-ו

דיני קביעת מזוזה בעמוד הפתח בעודו תלוש קודם חיבורו לכותל (שולחן ערוך יורה דעה, סימן רפ"ט סעיפים ה'-ו') מעמידים במרכזם את גדרי הפסול של "תעשה ולא מן העשוי", שמקורו בסוגיית הגמרא במנחות (לג ע"ב). שורש הפסול נבחן לאור השוואתו של רש"י לדיני ציצית – לפיהם אין להטיל ציצית קודם שנתחייב הבגד בארבע כנפות – למול שיטת ספר היראים הלומד זאת מגזירת הכתוב "על מזוזות ביתך", הדורשת חלות שם 'בית' קודם הקביעה. חקירה עיונית זו נוגעת במישרין לשאלת תוקף הדין, כפי שעולה מדברי המבי"ט ב'קריית ספר' הסובר שפסול זה אינו אלא מדרבנן, לעומת תמיהת ה'מעשה רוקח' על הרמב"ם (פרק ה'), וביאורו המחודש של מרן הראי"ה קוק בשו"ת 'דעת כהן' (סימן ק"ב) המגדיר את שיטת רש"י כעיקרון יסוד מדאורייתא.

מחלוקת זו נושאת עמה השלכות הלכתיות מובהקות לעניין חובת הברכה כאשר שבים ומתקנים את המזוזה שנקבעה בפסול זה. במקביל, מתלבנת שאלת היסוד בגדרי 'מזוזות הבית' למעשה – האם עיקר החיוב נשען על קירות האבן של הפתח או שמא על משקופי העץ המותקנים בתוכם (מה שמכונה כיום בפי הקבלנים 'המשקוף'), והאם תוספת משקוף עץ תלוש בתוך פתח קיים נלכדת בגדרי "תעשה ולא מן העשוי" לאור מחלוקת הרמב"ם ובעלי התוספות.