הלכות נידה, סימן קצט, סעיפים א-ז: דיני ההכנה לטבילה. הלימוד אינו הולך לפי סדר השולחן ערוך אלא לפי סדר הגמרא, מן הדאורייתא אל הדרבנן, ופותח בחיוב העיון. יסוד הסוגיה בגמרא בבבא קמא (פב.): עזרא תיקן שהאישה תחפוף לפני הטבילה, והגמרא מקשה "דאורייתא היא" ומתרצת שמן התורה די בעיון, שמא יש קשר בשיער או לכלוך על הגוף. החכמת אדם (כלל קכ) מסביר מדוע יש בכלל חובת בדיקה מן התורה: מי שנמצא בחזקת טומאה אינו יוצא ממנה אלא בבדיקה שאין עליו דבר חוצץ. מכאן עולה קושיה גדולה: קשר בשיער הוא לכאורה במיעוט הגוף, ולפי דברי רבי יצחק מיעוט המקפיד עליו אינו חוצץ מן התורה, אז כיצד יש חובת עיון דאורייתא בדבר שאינו חוצץ מדאורייתא? בתירוץ הקושיה מובאות שתי גישות: הגר"א (סימן קצח) רואה בסוגיה ראיה לשיטת הגאונים ששיער הראש נידון בפני עצמו, ולכן אם רוב השיער קשור הרי זה חציצה מן התורה; ואילו האור שמח (הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה ח) מחדש שתקנות עזרא, ובהן החפיפה, הרוכלים המוכרים בשמים ואכילת השום, נועדו לחזק את הקשר בין איש לאשתו, ולכן כוונת הגמרא ב"דאורייתא היא" היא שחפיפה אינה תקנה כזו אלא גדר וסייג לדין התורה, כחלק מגזרת חכמים על מיעוט המקפיד.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!