הלכות מזוזה - סימן רפז-רפח סעיפים א-ג

בירור גדרי הפתח החייב במזוזה פותח בהוראת השולחן ערוך (יורה דעה סימן רפ"ז סעיף א') ובסוגיית מסכת מנחות (דף ל"א ע"א), שבה נחלקו רבי מאיר המסתפק במזוזה אחת מימין וחכמים המצריכים שתי מזוזות; מחלוקת שהולידה את פסיקת הרמב"ם כחכמים מול הכרעת הרא"ש כרבי מאיר, וממנה נגזרה הנפקא-מינה המעשית לדעת פוסקי זמננו לקבוע מזוזה בלא ברכה בפתח שבו קיימת מזוזה ימנית בלבד.

בד בבד מתלבנת סוגיית "פיתחא דאקרנא" (מנחות דף לד ע"א) בדברי אמימר ורב אשי, בשאלת הגדרתם של ראשי כתלים כמזוזות: בעוד שרש"י ועימו רבנו יונתן, הריא"ז, הרי"ד והנימוקי יוסף פירשוה בפתח אלכסוני החוצה קרן זווית, חידש הרא"ש כי קצוות הקירות בבית הפרוץ ברוחו הרביעית נחשבים בעצמם לפצימין. מתוך כך עולה היסוד ההלכתי המוסכם כי אין צורך במשקופים מובנים מעץ או ממתכת, אלא עצם בליטת הכתלים מהווה צורת פתח. על יסוד זה מיישב הפרישה את שיטת הרא"ש מול סוגיית אכסדרה שפצימיה נעשו להחזקת תקרה בלבד, ומבאר כי תליית דלתות היא המגדירה את ראשי הכתלים כפתח גמור – יסוד הנושא השלכות מרכזיות על פתחים מודרניים ומבנים חסרי מסגרת ייעודית.