באר הגולה - הבאר הרביעי, שיעור שני

דף נא בבאר הגולה- "מניין שהקב"ה מתפלל..." (ברכות). מה התפילה של ה"? "ויהי רצון שיכבשו רחמים את כעסיי". מה הכוונה שה" מתפלל? יש כאן בירור האגדה הזו בירור יותר עמוק במה זה תפילה. תפילה לשון פ.ל.ל. "הוא לשון מחשבה.." "הדיינים נקראים פלילים" פלילים-מלשון מחשבה. וגם התפילין לשון מחשבה. הציצית מלשון ראייה מלשון להציץ. התפילה לשון פ.ל.ל. כיוון שהיא צריכה מחשבה עמוקה, רצון, שדבר כזה נקרא תפילה מלשון בקשה. 2)כאשר אדם מתפלל זה מעיד על כך שאדם רוצה, מבקש. וכאשר ה" מתפלל יש לו רצון להיטיב. ז"א המהרל שולל את ההבנה של תפילה החיבור למשהו ואז קשה כי למי הבורא יתחבר.. לכן בא המהרל להגיד התפילה זה עצם הרצון זה עצם הבקשה. 3)כעת המהרל נכנס לתוכן הבקשה- "יהי רצון..." שע"י הרצון דברים נעשים בצורה שלמה בלא כפייה, בלא עניין חיצוני, הרצון מבטא פעולה של שלימות. ככל שיש רצון אז הפעולה והביטוי ייעשו בשלימות. *זה אומר שה" רוצה להביא רחמים גמורים בלי מיזוג וערבוב של דין אלא רחמים מוחלטים*!. זה הסבר ראשון. '"והרמבם כתב בספרו חלק ב- פרק יח'.." המהרל מביא את הרמבם- הרמב״ם שם עוסק בשליחת תפיסת קדמות העולם, והוא עוסק בשאלה למה מי שאומר העולם קדמון אומר שהעולם קדמון האסכולה הזו שואלת שאלה קשה.. איך פתאום ה" רצה לברוא את העולם איך פתאום יום אחד הבורא מחליט לברוא כנראה שקרה משהו שגרם לו זה אומר שהיה פה שינוי וכל שינוי מעיד על חיסרון על השתנות?? על השפע חיצונית?? ממה נפשך אם הוא יכל אז למה הוא לא רצה ואם הוא לא יכל אז מה קרה פתאום שהוא יכל. ופתאום הוא צריך. 3)המסקנה המתבקשת היא שבריאת העולם מבטאת חיסרון מהותי בבורא המהרל מביא את התשובה של הרמב״ם שם. אומר המהרל מחלק מסביר המהרל- יש חילוק בין רצון הבורא לרצון מהותני דוגמא- לנו קשה לתאר מציאות של רצון פנימי ללא תלות במיניעים שיקולים חיצוניים זרים. אך לו יצוייר שאדם יכול לפעול ללא מניע חיצוני בכלל אז זה רצון רצון פנימי טהור אז זה לא בהכרח מורה על שינוי חיצוני מבחוץ. ולכן ממילא רצון לא תמיד מורה על שינוי בגוף הרוצה.

חלק שני לשיעור- מדקה 24- אז הרמב״ם שולל את התלות והשתנות של הרצון הרוצה. כאשר יש רצון טהור. המהרל מסביר למה הביא את הרמבם- כיוון שכאשר אנו אומרים "יהי רצון" אנו לא באים לשנות את הרצון האלוקי.. חס ושלום אלא אנו פונים לרצון המקורי שלך לרצון העליון הטהור. שהוא להיטיב עם בריותיו. "הקב"ה מתפלל להיטיב" מסביר המהרל- שצריך שתהיה בקשה מבני אדם כדי שיהיה לפנים משורת הדין. הרב יוסף אלבו- הגזירה משמיים היא על האדם במצבו הנוכחי והאדם מתפלל ומתפלל אז האדם משתנה וממילא הגזירה לא שייכת בו.. כי הוא יתעלה ולכאורה גם הרב קוק הולך שם. אך זה עדיין קשה עם הגמרא של יצחק אבינו "מה עתירה עתר מהפך..." לכאורה זה לא הפשט בשינוי האדם, הרב אלבום מסביר שינוי באדם אך הגמרא מדברת לכאורה שינוי בהנהגה! מהרש"ל- עתר מברר מוץ מהתבואה הטובה. התפילה לא משנה את הרצון זו אותה תבואה אך הוא בירר את המוץ. בעצם מה שאומר זה שהרצון האלוקי הוא התבואה , ויש שם מוץ וכשמורידים את המוץ אז יש רק את הרצון האלוקי על האדם לברר ולהסיר את המוץ ולקבלצרצון ראשוני של תפילה וזה הרחמים. ולכן לחשוף את החיטה חושפים את מה שתמיד היה ז"א את "יהי רצון" לחשוף את הרצון הטהור. האמיתי. זו תפיסת המקובלים. אז למה אנו מוצאים מוץ בבריאה? תשובה- כדי שלא יהיה "נהמא דכיסופא" שלא יהיה לחם של בושה. שהאדם יהיה שותף. אפשרות שנייה- ה' פועל מידת דין- כי הוא מתאווה לתפילות צדיקים- תאווה=שרירותי "בא לי" זא אני לא יכולים לקלוט זה דבר שלא מעיד על חיסרון