הלכות נידה - סימן קצח, סעיפים יח-ל

דיני חציצה בציפורניים בטבילת נידה, על פי שולחן ערוך יורה דעה סימן קצ"ח מסעיף י"ח ואילך. היסוד הוא סתירה לכאורה בין המשנה לתוספתא. המשנה קובעת שהצואה שתחת הציפורן אינה חוצצת והבצק חוצץ. התוספתא לעומתה מחלקת בין צואה שכנגד הבשר, שאינה חוצצת, לצואה שלא כנגד הבשר, שחוצצת. בשיעור מוצגות שלוש שיטות ביישוב המקורות:

• הרמב"ם העתיק את לשון המשנה בלבד, ולשיטתו הצואה אינה חוצצת לעולם.
• הרא"ש ראה בתוספתא ביאור למשנה, וחילק בין כנגד הבשר לשלא כנגד הבשר. החילוק מוסבר בשתי דרכים: שם הלכלוך מתייבש ומונע את ביאת המים, או שבני אדם מקפידים עליו יותר.
• רבנו תם סבר שהמשנה עוסקת בצואה לחה, והתוספתא בצואה יבשה.

השולחן ערוך פסק כרא"ש. ומאחר שקשה להבחין מה כנגד הבשר ומה אינו כנגדו, נהגו ליטול את כל הציפורניים. מתוך דברי הדרכי משה על הסמ"ג ומדברי הבית יוסף מתבאר שלכלוך מועט, שאין דרך בני אדם להקפיד עליו, אינו חוצץ כלל, ומכאן גם הדין למעשה בלכלוך שנשאר מתחת לבשר אחרי קציצת הציפורניים. עוד מובאים דברי הש"ך, שכל ההחמרות האלה נאמרו בהלכות נידה בלבד, ואילו בנטילת ידיים סומכים על שיטת רבנו תם. בהמשך נידונים דברי המרדכי על אצבע נפוחה שאי אפשר לגזוז את ציפורנה, שהלכלוך השקוע בה אינו חוצץ. וכן דבריו בסעיף כ' שהציפורן עצמה אינה חוצצת אף כשהיא גדולה ועומדת להיקצץ, כי היא חלק מגופה של האישה. לבסוף נפתח הדיון בטעם המנהג שהביאו הרא"ש, הרשב"א, הסמ"ג וראשונים נוספים ליטול את הציפורניים לפני הטבילה.