הלכות מזוזה - סימן רפה סעיפים א-ה

בירור יסודות הלכות מזוזה בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רפ"ה) פותח בהגדרת מצוות עשה של כתיבת וקביעת פרשיות 'שמע' ו'והיה אם שמוע' – המעכבות זו את זו כדברי המשנה במנחות – ובעומק עניינה להשרשת יראת השם וקבלת עול מלכות שמים, לצד ביאור מאמר הגמרא במסכת שבת (לב ע"ב) בדבר חומרת העוון של הזלזול בה, ואזהרת הרמב"ם שלא להתייחס אליה כאל קמיע ושמירה גרידא. מתוך כך מתלבנת שאלת כפיית בית דין על קיומה, לאור יסוד ה'פתחי תשובה' בדין מצוות עשה שמתן שכרה בצדה, וכן סוגיית סדרי הקדימויות שמקורה בירושלמי ונפסקה ברמ"א, לפיה קניית תפילין קודמת למזוזה בהיותה מצווה שבגופו, בביאור שיטת ה'ביאור הלכה' (אורח חיים, סימן תרנ"ו).

לצד זאת נידונות השלכות מעשיות מרתקות, ובראשן שאלת אדם שנפלה מזוזת פתחו בשבת או ביום חול כשאין מזוזה אחרת בהישג יד – האם מחויב הוא לפנות את ביתו או שרשאי להמשיך לדור בו. הכרעה זו מוארת על פי סברת ה'מגן אברהם' וה'פרי מגדים', המשווים דין זה למי שנקרעה ציציתו בשבת, ודנים ביסוד ההיתר של גדול כבוד הבריות הדוחה מצוות עשה ב'שב ואל תעשה', תוך בירור גדרי הדירה והכניסה והיציאה מן הבית במצב זה.