דין תולדות השמש מה דינו של דוד שמש?

סוגיית פתיחת פרק 'כירה' במסכת שבת (דף ל"ח ע"ב – ל"ט ע"א) מעמידה במוקד את גדרי מלאכת מבשל, תוך בירור שורשי ההבחנה שבין בישול בחמה לבין בישול בתולדותיה, כפי שעולה מתוך מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי ומעשה אנשי טבריה בסילון של צונן. במרכז העיון ניצבת שאלת היסוד בגדר אבות ותולדות: מדוע בישול ישיר בחמה הותר מן התורה, אם מצד מבחן התוצאה המים מתחממים כדרך חימומם באש, וכיצד מגדירים הראשונים – ובראשם הרמב"ם – את הדמיון למלאכות המשכן, האם לפי איכות הפעולה או שמא לפי תולדתה.

מתוך בירור טעמם של חכמים שגזרו על תולדות חמה אטו תולדות האור, לעומת שיטת רבי יוסי שתלה את איסור מי טבריה בחמימי גיהנום הנידונים כחמי האור עצמם, עולה הדיון אל שולחנם של הפוסקים והכרעת ההלכה למעשה. עקרונות אלו מהווים תשתית עיונית הכרחית להכרעת אחת מן השאלות המעשיות והנפוצות ביותר בהלכות שבת בימינו: מעמדו של דוד השמש המודרני, האם פתיחת ברז המים החמים הגוררת כניסת צוננים למערכת נחשבת כבישול בחמה המותר, כתולדות חמה האסורות מדרבנן, או שמא יש לראות במערכת זו תולדות האור האסורות מן התורה.