הלכות מעשה שבת בשחיטה עבור חולה נידונות לפי שולחן ערוך סימן שי"ח סעיף ב', הקובע שבשר שנשחט בשבת לחולה מותר לבריא לאכלו חי. הדיון יוצא מן הסוגיה בחולין דף ט"ו עמוד ב', המחלקת בין השוחט לחולה לבין המבשל לחולה. תחילה מוצג שם הטעם של מוקצה, ואחריו דרכו של רב פפא, המבחין בין חולה שחלה מבעוד יום לבין דלעת שהייתה מחוברת בכניסת השבת. לבסוף מובאת שיטת רב דימי מנהרדעא, שלפיה השחיטה מותרת לבריא משום ש"אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה", ואילו בבישול גזרו "שמא ירבה". הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש הביאו רק את דברי רב דימי ולא חילקו בין חולה שחלה מערב שבת לחולה שחלה בשבת, מפני שפסקו כרבי שמעון שאין מוקצה. לעומתם הראב"ד, ובעקבותיו הר"ן, משיג ומחלק: אם חלה בשבת עצמה הבשר מוקצה, ואף שהחולה אוכל ממנו הוא אסור לבריא. מכאן נפתח עיון בשורשי המחלוקת לאור הבית יוסף ולאור הסוגיה בביצה דף כ"ד עמוד ב', העוסקת בגוי שהביא דורון לישראל מן המחובר ביום טוב, ובהשלכות דיני מוקצה על ההלכה למעשה.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!