הלכות שבת - סימן שיח, סעיפים יא-יג

דין האמבטי שבשולחן ערוך סימן שי"ח סעיף י"א מבוסס על סוגיית הגמרא במסכת שבת דף מ"ב: מותר לתת חמין לתוך הצונן, אך אסור לתת צונן לתוך החמין. שיטת התוספות היא שמדובר באמבטי שהוא כלי שני, כלומר המים חוממו במקום אחר ונשפכו לתוכו. חכמים החמירו בו כבכלי ראשון, משום שמקפידים שיהיו בו מים מרובים וחמים ככל האפשר, ולכן חומו רב. עם זאת, לדעת התוספות האיסור נאמר רק כשנותנים צונן מועט לתוך חמין מרובים, שאז הצונן כאילו מתבשל. אבל אם שופכים בבת אחת צונן מרובה, המים רק נעשים פושרים, והדבר מותר. הר"ן ורבנו ירוחם חולקים ומפרשים שהאמבטי היה כלי ראשון שעמד על האש, וכיוון שהגמרא לא חילקה בין מועט למרובה, אסור לתת לתוכו צונן בכל כמות, ובזה הם מבחינים בין אמבטי למיחם שהעמידו לרחיצה. השולחן ערוך העתיק את לשון הרמב"ם, ולפי הבנת הבית יוסף גם הרמב"ם אינו מחלק בין מועט למרובה, ואילו הט"ז סובר שגם הרמב"ם מודה להיתר של צונן מרובה על חמין מועטים, וכך כתבו גם המאמר מרדכי והתוספת שבת. להלכה פוסק המשנה ברורה שראוי לחשוש לדברי הר"ן ולא לחלק בין מועט למרובה, וכך הוא מתיישב עם פסק השולחן ערוך, ומכאן ממשיך השיעור לבירור דין המיחם שבסעיפים הבאים.