דיני שהיית פת בתנור סמוך לחשיכה נפתחים בדברי השולחן ערוך בסימן רנד: "אין נותנים סמוך לחשיכה פת לתנור". שורש הדין במשנה במסכת שבת (דף יט). לדעת תנא קמא אין נותנים פת לתנור ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום, ולדעת רבי אליעזר עד שיקרום התחתון שלה. מבואר בדברי הרמב"ם, ובהסכמת הראשונים, מדוע כאן אין צורך בגריפה וקטימה: משקרמו פני הפת שוב אין חשש שמא יחתה בגחלים, שהרי שינוי החום בתנור יקלקל את הפת. הראשונים נחלקו בהבנת המחלוקת. לשיטת רש"י רבי אליעזר מחמיר ומצריך ששני הצדדים יהיו אפויים, ואילו התוספות מוכיחים מן הירושלמי בעניין לחם הפנים שרבי אליעזר הוא דווקא המקל. הגר"א (ס"ק יח) מבאר בדעת הרמב"ם דרך שלישית, ולפיה לדברי הכל די בצד אחד, אלא שלתנא קמא אין הבדל איזה צד קרם, ורבי אליעזר מקפיד דווקא על הצד התחתון הדבוק בתנור. כמו כן נידון ההבדל שבין תנורי ימינו לתנורים של פעם, שבהם היו מדביקים את הפת לדפנות. לעניין פסיקת ההלכה, הר"ן פוסק כרבי אליעזר לפי גרסתו "רבי אליעזר בן יעקב", שמשנתו קב ונקי. המגיד משנה פוסק כרבי אליעזר מפני שהגמרא נשאה ונתנה בשיטתו, ועוד שאפשר שאינו חולק כלל על תנא קמא אלא רק מבאר את דבריו. לעומתם יש ראשונים שפסקו כחכמים, ולדבריהם נודעת נפקא מינה למעשה.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!