הלכות שבת - סימן שיד, סעיף א, חלק א

סימן שי"ד סעיף א' בשולחן ערוך פותח בכלל "אין בניין וסתירה בכלים", ומכאן מתחיל הלימוד בהלכות בונה. תחילה חוזרים על יסודות המלאכה שנלמדו בסוגיה: מהות מלאכת בונה היא הכשרת מקום לשימוש, ועיקרה בקרקע. גם שלב משמעותי בבניין מחייב, אף שלא הושלם. הראשונים נחלקו אם בניין בכלים, שעיקרו פעולת יצירה, נלמד מבניין בקרקע בתורת אב ותולדה. לבירור השאלה נסקרות הסוגיות המרכזיות: מחלוקת בית שמאי ובית הלל במנורה של חוליות במסכת ביצה, המשנה בשבת קמ"ו שמתירה לשבור חבית כדי ליטול ממנה גרוגרות, והמשנה בעירובין ל"ד ע"ב במי שעירובו נמצא בתוך מגדל. עוד נסקרות הגמרא בשבת צ"ה ע"א שלפיה המגבן חייב משום בונה, הסוגיה בשבת ע"ה ע"ב שלפיה המנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש, ומחלוקת רב ושמואל בשבת ק"ב ב"מעייל שופתא בקופינא דמרא", שבה רב מחייב משום בונה. שיטת היראים היא שאין בניין וסתירה בכלים כלל, והוא מביא ראיה מן החבית. לדבריו רב לא התכוון לחייב משום בונה ממש, אלא רצה לומר לשמואל שאין כאן מכה בפטיש, משום שמכה בפטיש הוא השבחה של כלי שכבר שלם וראוי לשימוש, כגון צרצור בכלי, ולא השלמת הרכבתו של הכלי עצמו. לבסוף נידונה שיטת רש"י, שגם לדעתו אין בניין בכלים, ובה יישובי הגר"א: לפי הגר"א רש"י הולך בשיטת רבנו חננאל, שמחלוקת רב ושמואל היא בדיוק בשאלה אם יש בניין בכלים ואין הלכה כרב, והגר"א מיישב גם את הקושיה מן המגבן.