דיני חותמות שבכלים לפי שולחן ערוך אורח חיים סימן שיד, סעיפים ז-יב: שידה, תיבה ומגדל שכיסויים קשור בחבל, ומתי מותר להתיר, להפקיע ולחתוך את החבל בשבת. היסוד הוא הסוגיה בביצה (דף לא עמוד ב), המבחינה בין חותמות שבקרקע, שבהן מותר רק להתיר ולא להפקיע ולא לחתוך, ובין חותמות שבכלים, שבהן מותר אף לחתוך ולהפקיע. רש"י מבאר שהתרת הקשר מותרת משום שאינו קשר של קיימא, ומפרש "מפקיע" כהפרדת נימי החבל. לעומתו, לשיטת הרמב"ם הפרדת הנימין אסורה, ולכן יש מן האחרונים שביארו שבדעתו "מפקיע" פירושו חיתוך ביד ו"חותך" פירושו חיתוך בכלי. לסוגיה זו מצטרפת סוגיית המגדל שבו מונח העירוב בעירובין (דף לד), ושם נחלקו רש"י ותוספות: לתוספות מדובר במגדל של עץ שדינו ככלי, ומותר לחתוך את החבל מפני שהוא אינו כלי ואין בו סתירה, אך לשבור מנעול (פותחת) אסור, שהרי הוא כלי בפני עצמו. לרש"י מדובר במגדל בנוי שדינו כקרקע, ולשיטתו אין בכלל בניין וסתירה בכלים, ולכן גם שבירת פותחת מותרת. למעשה, מרן מביא את דברי רבי אליעזר ממיץ, שבשל המחלוקת הזאת אפשר לקרוא לגוי שישבור את המנעול.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!