הלכות שבת - סימן שטז, סעיפים ט-יב

סוגיית צידת פרעוש והריגתו בשבת נידונה על פי השולחן ערוך סימן שטז, סעיף ט, ויסודה בגמרא במסכת שבת דף קז עמוד ב. שם נקבע ההבדל בין הפרעוש, שפרה ורבה ולכן "ההורג פרעוש כהורג גמל", לבין הכינה, שאינה פרה ורבה ואין בהריגתה איסור נטילת נשמה. לגבי הצידה מובאים דברי התוספות, המתירים לתפוס את הפרעוש ולזורקו כדי שלא יעקוץ, בדומה להיתר לצוד נחש כדי שלא ישוך. הראשונים נחלקו בהיקף ההיתר: לדעת המרדכי והסמ"ג הוא מותר רק כשהפרעוש על בשרו ועומד לעקוץ, ואילו לדעת הר"ן הוא מותר בכל מקרה, מפני שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה בדבר שאין במינו ניצוד. השולחן ערוך פסק כמרדכי, ושער הציון מכריע שאין למחות ביד המקלים כדעת הר"ן, שהרי האיסור מדרבנן בלבד. לגבי ההריגה, הבית יוסף דייק מדברי הטור שהיא אסורה, והדבר מוסבר על פי המשנה ברורה: בהריגה יש רק צד היתר אחד, מלאכה שאינה צריכה לגופה, וצער העקיצה אינו דומה לנזק הממשי של המזיקים שרצים אחרי האדם (שבת קכא עמוד ב), ומנגד מובאת דעת רבנו תם המשווה את הפרעוש למזיקים ומתיר, ולבסוף פסיקת השולחן ערוך לאסור.