הלכות שבת - סימן שכ, סעיפים א-ו

דיני סחיטת פירות בשבת מתבארים מתוך השולחן ערוך סימן ש"כ סעיף א, ומתוך הסוגיה הרחבה במסכת שבת (דפים קמג–קמד), שבה הגמרא מראה שחכמים ורבי יהודה במשנה מסכימים בעיקר הדין. מן הסוגיה עולות שלוש חלוקות. בזיתים וענבים, שכל העולם רגיל לסוחטם, הסחיטה אסורה מן התורה, ואף משקים שזבו מאליהם אסורים בין שעמדו לאכילה ובין שעמדו למשקים, שמא יבוא לסחוט בידיו. בתותים ורימונים הסחיטה אסורה, אך במשקים שזבו מאליהם מחלקים: אם עמדו לאכילה המשקים מותרים, ואם עמדו למשקים הם אסורים. ואילו בשאר הפירות, כפגעים, פרישים ועוזרדים, שאין דרך לסוחטם כלל, הסחיטה מותרת. עוד נבחנת שאלת הגמרא על רימונים של בית מנשיא, סברת רב חסדא ש"אחשביה" לדמותם למי תרדין הפוסלים את המקווה ודחייתו של רב פפא שתולה את דין המקווה בשינוי מראה, ופירוש רש"י ותוספות שהיתר הסחיטה בפגעים ועוזרדים הוא דווקא כדי לרככם ולמתקם ולא כדי לשתות את מימיהם, כפי שהבינו הסמ"ג ורבנו ירוחם, והנפקא מינה לדינא בשיטות הפוסקים.

שימו לב: בתמלול היו כמה מקומות לא ברורים, ותיקנתי אותם לפי ההקשר. "סימן שקף" תוקן לסימן ש"כ, ו"בית מנשיה" תוקן לבית מנשיא. "טרדים" תוקן למי תרדין, ו"הסמ״כ" תוקן לסמ"ג. גם הדפים בגמרא סודרו כך שיתאימו לסוגיה. כדאי לבדוק את זה מול ההקלטה. בנוסף, "הדבר הלכה" שמוזכר בסוף התמלול לא היה ברור, ולכן לא הכנסתי את השם לתיאור.