הלכות שבת - סימן רעט, סעיפים ד-ז

סימן רעט, סעיפים ד-ז, והשאלה העיונית היסודית: מדוע נר דולק הוא מוקצה לשיטת רבי שמעון? הגמרא במסכת שבת (דף מז) דוחה את ההסבר שהאיסור נובע מחשש כיבוי, שהרי רבי שמעון סובר ש"דבר שאינו מתכוון מותר". תחת זאת היא קובעת שהנר, השמן והפתילה "נעשו בסיס לשלהבת" שהיא דבר האסור. מכאן עולות שתי שאלות שיש להן השלכות רבות להלכה למעשה. הראשונה היא מהו בכלל האיסור שבשלהבת עצמה, והשנייה היא מדוע מפרקים את הנר לחלקיו ואין רואים בו כלי אחד, כמו שאין אוסרים לטלטל ספסל מפני המסמרים שבו. החזון איש מחדש שכל דבר שדרכם של בני אדם, אף ביום חול, להניחו במקום קבוע ולא להזיזו, כמו נר דולק שמא יכבה, דינו כמוקצה. רוב האחרונים חלקו על חידוש זה, ובהם האגרות משה, המנחת שלמה, האז נדברו והמנחת אשר, מפני שאין לו מקור בש"ס ובראשונים. הם מסבירים שהשלהבת, שאינה כלי ואינה מאכל ואין בה ממשות מוגדרת, היא מוקצה מחמת גופו, ומכאן דין הנר כולו כבסיס לדבר האסור.