דיני מוקצה מחמת חסרון כיס, הפותחים את סימן ש"ח בשולחן ערוך, הסימן המרכזי בהלכות מוקצה, נלמדים כאן מתוך עיון במקורם במשנה במסכת שבת (קכ"ג ע"ב): "כל הכלים ניטלין בשבת... חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרשה", ובדוגמאות הנוספות שמביאה הגמרא. יסוד האיסור הוא שהאדם מקפיד שלא להשתמש בכלים אלו אלא לשימושם המיוחד, מחשש שיתקלקלו. הרמב"ם מוסיף שהוא הדין בכלים העומדים לסחורה, אך רק כשבעליהם מקפיד עליהם, ומכאן שכלי סחורה שאין מקפידים עליו מותר בטלטול. בהמשך נדונה שאלה מרכזית בהגדרת המוקצה: האם נדרש גם ייחוד מקום, כפי שמדגישים רש"י וראשונים נוספים בכל מקום, על סמך לשון הגמרא בדף קכ"ג ע"א בכלי הצבעים: "כיון דקפיד עליהו מייחד להו מקום". מנגד, הרמב"ם והטור אינם מזכירים תנאי זה כלל, ומוסבר שהסוגיה ההיא הולכת בשיטת האמוראים הסוברים שייחוד מקום לבדו אוסר, ואין הלכה כמותם, ולכן לפי פשט המשנה הדבר תלוי בקפידה בלבד. לנפקא-מינה למעשה מובאות דוגמאות כסכין שחיטה, כוסות קריסטל השמורות במזנון, וכלים יקרים בני זמננו כמחשב וטלפון חכם, שמקפידים עליהם אף שאין מייחדים להם מקום קבוע.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!