הלכות שבת - סימן שח, סעיפים לט-מו

דין סימן ש"ח סעיף ל"ט בשולחן ערוך אוסר לטלטל בהמה, חיה ועוף בשבת, אך מתיר לכפות סל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו. מקורו במשנה במסכת שבת (דף קכ"ח), ולומדים ממנה שלוש הלכות: בעלי חיים מוקצים, מותר לטלטל כלי לצורך דבר שאינו ניטל, ואין איסור ביטול כלי מהיכנו כשהביטול הוא לזמן מועט בלבד. המשנה ברורה מחמיר ואוסר לטלטל תרנגולים המשתוללים ושוברים כלים, אף שבמקום הפסד מרובה יש פוסקים שמתירים טלטול מוקצה. במרכז השיעור עומדת שאלת חיות המחמד, כמו זמיר שר, תוכי או חתול ביתי: האם הן מוקצות כשאין האדם מסיח דעתו מהן? המהר"ח אור זרוע טען שייחוד בעל החיים לתשמיש חשוב, כגון הנאה משירתו, מוציא אותו מתורת מוקצה כמו כלי שיר. הרא"ש השיב שאין לדמות בעל חיים לכלי, ושאיסור השימוש בבעלי חיים שנזכר בגמרא במסכת ביצה, שמא יחתוך זמורה, עושה אותם מוקצים. מחלוקת זו נמשכת עד פוסקי דורנו: הגר"מ פיינשטיין והרב יעקב אריאל נוקטים כמהר"ח אור זרוע שחיות מחמד אינן מוקצות, ובעל "מנוחת אהבה" ופוסקים נוספים מחמירים כרא"ש, ובשיעור מובא גם שפשט דברי התוספות תומך בשיטת האור זרוע, בעוד שרוב הראשונים נוטים כרא"ש.