הלכות שבת - סימן שיא, סעיפים ו-ט

דרכים להגן על מת מפני החמה בשבת כשאי אפשר לטלטלו, לא על ידי ככר או תינוק ולא בטלטול מן הצד, והוא מתחיל להסריח (שולחן ערוך סימן שי"א סעיף ו'). הסוגיה נפתחת בעצה שבגמרא בשבת דף מ"ג ע"ב: שני בני אדם יושבים על מיטות ליד המת, פורסים מחצלות מעל ראשיהם ומסתלקים, כך שהכלים מטולטלים לצורך החיים ולא לצורך המת. מול זה עומדת הגמרא בשבת דף קנ"ד ע"ב, שבה מביאים כרים וכסתות כדי להפיל עליהם משא מעל גבי בהמה, ומשמע שכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל. נידון היחס בין שתי הסוגיות וזיקתן למחלוקת רב חסדא ורב יצחק במסכת ביצה בטלטול קערה לצורך ביצה. שיטת התוספות היא שעיקר הדין שכלי ניטל רק לצורך דבר הניטל, מלבד כשנטלו לצורך מקומו או במקום פסידא, ואילו הטור והרמב"ם פוסקים שכלי ניטל גם לצורך דבר שאינו ניטל, והשולחן ערוך נוקט כמותם. לשיטתם האוהל שעושים לחי ולא למת הוא דין מיוחד, היכר שתיקנו חכמים מפני שאדם בהול על מתו, ובדברי המגן אברהם מבואר שאם כיסוי המת נועד לעצור ריח רע המתפשט אל החיים הדבר מותר. בהמשך נבחן הסעיף גם מצד איסור אוהל עראי לכתחילה, על פי סוגיית המחצלות שעל גבי העיזים וסוגיית המוטות שעל גבי הספינה בעניין תוספת על אוהל שיש בו כבר טפח, ועל פי דברי רש"י שאפשר לעשות אוהל עראי בשינוי.