הלכות שבת - סימן שכב, סעיפים א-ו

הלכות ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב, שנפסק בשולחן ערוך סימן שכב סעיפים א-ב שהיא אסורה באכילה ובטלטול, נלמדות משורשן בסוגיה הפותחת את מסכת ביצה. שם מבואר דינו של רבה, שלמד מן הפסוק "והכינו את אשר יביאו" שסעודות שבת ויום טוב צריכות הכנה מבעוד יום, ולכן ביצה שנולדה ביום טוב שאחר השבת אסורה מן התורה משום שהשבת "הכינה" אותה ליום טוב. בדברי התוספות מתבאר שדין זה נאמר רק בשבת ויום טוב, שסעודותיהם סעודות חשובות, ולכן אין כל חשש בביצה שנולדה ביום ראשון. הרא"ש מוסיף שדין הכנה נאמר רק בדבר שלא היה ראוי לאכילה ביום שלפניו, ומכאן הנפקא מינה שעגל שנולד ביום טוב שאחר השבת מותר בשחיטה. עוד מבואר שחז"ל גזרו על כל ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב, ושאיסור טלטולה נובע מאיסור האכילה, שהרי מאכל שנאסר באכילה אין לו שימוש אחר והוא נעשה מוקצה ממילא. משם עוברת הסוגיה לדין "מוקצה דנולד" ולמחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון במסכת שבת, הן בקליפות אגוזים וגרעיני תמרים שנעשו ראויים להסקה ביום טוב, והן בשברי כלים שנשברו בשבת ושינו את ייעודם, שלדעת רבי יהודה "נולדו" ולדעת רבי שמעון "מוכנים".