הלכות שבת - סימן שז, סעיפים ו-י

איסור רישום חשבונות בשבת נלמד מן הפסוק "ממצוא חפצך ודבר דבר". הגמרא במסכת שבת (דף קנ) מבחינה בין חשבונות שיש בהם צורך, כגון חישוב שכר הפועלים, לבין חשבונות של מה בכך, ובשולחן ערוך (סימן שז, סעיף ו) נפסק שאסור לרשום חשבונות אפילו על הוצאות שעברו כל עוד שכר הפועלים עדיין בידו. הט"ז מחדש שגם חישוב שנועד לברר אם הוא חייב כלל נחשב חשבון של צורך, והרמב"ם מוסיף שאף חשבונות של מה בכך אינם משנת חסידים, משום שיש בהם שיחה בטלה. לפי הבן איש חי (שנה ב, פרשת וישלח, אות ו) מחיר של חפץ שכבר נקנה נחשב דבר של מה בכך אצל הקונה, אבל אם מספרים אותו לחבר שמעוניין לקנות את החפץ, הדבר נעשה אצל החבר "ממצוא חפצך". בסעיף ז מובא ההיתר לומר לחברו "הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב", שלפי הגמרא אינו דיבור אלא "הרהור" בלבד. על כך נחלקו הראשונים: הגהות אשרי מגבילים את ההיתר ליהודי ולא לגוי, והמגן אברהם ומחצית השקל מסבירים את טעמם, ואילו התוספות דוחים את החילוק, וכדבריהם נפסקה ההלכה. למעשה מובא בשמירת שבת כהלכתה פתרון למי שצריך מונית במוצאי שבת: לומר לנהג הגוי "אשמח לראות אותך הערב", ניסוח שהוא הרהור בלבד ואינו הזמנה מפורשת.