הלכות שבת - סימן רעו, סעיפים ג-ה

סימן רע"ו סעיף ג' דן ביהודי שמבקש מעבדו או משפחתו הגוי ללוות אותו בשבת, והגוי מדליק נר כדי לראות את הדרך. לפי הגהות מיימוניות ההדלקה אסורה, משום שעיקר ההליכה היא בשביל הישראל ולכן גם ההדלקה נחשבת לצורכו. הגר"א מביא ראיה מהמשנה בדף קכ"ב במסכת שבת: גוי עשה כבש לרדת מן הספינה, ורבן גמליאל ירד בו. בגמרא נחלקו שם אביי ורבא, ולפי ביאור הרשב"א גם אביי מודה לכלל "כבש לאחד כבש למאה", ומחלוקתם היא רק בשאלת המציאות: האם הגוי עשה את הכבש בעיקר בשביל רבן גמליאל הנשיא או בשביל עצמו. כאן מתבאר הקשר לדברי המגן אברהם בסעיף ב' בשם הירושלמי, שמלאכה שהגוי עושה גם לצורכו וגם לצורך ישראל אסורה, וכן למחלוקת הסמ"ג והרשב"א בשאלה אם הלכה כירושלמי. לסיום מובא חידושו של המשנה ברורה, שיש לו סמך בדברי הט"ז בסוף הסימן: מותר לשלוח גוי למקום פלוני או לומר לשפחה לשטוף כלים אחר סעודת שבת, אף שהיא תדליק נר לשם כך. הטעם הוא שהאור משמש רק את הגוי והישראל אינו נהנה מהמלאכה עצמה, אלא לכל היותר מהתוצאה שלה.