הלכות שבת - סימן שמ, סעיפים ד-ה

מלאכת כותב ומלאכת רושם בשבת נידונות לאור סימן ש"מ, סעיפים ד'-ה' בשולחן ערוך. תחילה מתבאר דברי השולחן ערוך שיש להיזהר מלכתוב באצבע במשקין על השולחן או באפר, והוספת הרמ"א שמותר לרשום באוויר כמין אותיות. הדין מבוסס על תרומת הדשן בשם האור זרוע, ונוסף עליו ביאור הט"ז שההיתר אינו דווקא באוויר אלא בכל מקום שאין בו כתיבה של ממש. מכאן עובר השיעור ליסודות המלאכה כפי שהם עולים מהמשנה ברורה והביאור הלכה: הגדרת "כתב המתקיים על גבי דבר המתקיים" מן הגמרא בשבת (דף ק"ד ע"ב), ושיטת התוספות והרשב"א שכתב המתקיים הוא כתב שבני אדם רגילים להשתמש בו לזיכרון, ולכן גם כתיבה בעיפרון בכלל זה. עוד נדונים גדרי "דבר המתקיים" על פי סוגיית הגמרא בגיטין, כגון אוכלים ועלי זית לעומת עלי ירקות וקליפת בצל, ושיטת הרמב"ם שכתיבה על עור האדם נחשבת כתב מתקיים אף שהזיעה מוחקת אותה. בהמשך מתבארים דין כתב על גבי כתב, שנחשב תיקון רק כשהכתב השני משובח מן הראשון, כגון שחור על גבי אדום, ושיעור החיוב בשתי אותיות או באות אחת המשלימה ספר, כולל מחלוקת התוספתא והרשב"א באות המשלימה מילה, והשלכותיה למעשה.