הלכות שבת - סימן שכח, סעיפים יא-טו

חולה שיש בו סכנה שהרופאים קבעו בשבת כי טיפולו יימשך שמונה ימים, ובכללו מלאכות האסורות בשבת, עומד במרכז השיעור על סימן שכ"ח בשולחן ערוך, סעיף י"א. לפי הגמרא ביומא (דף פ"ד ע"ב) אין אומרים "נמתין עד הלילה ונחלל שבת אחת בלבד", אלא מטפלים בו מיד, אף שעל ידי כך מחללים שתי שבתות. הדין מושווה לסוף סעיף ד', שם נפסק שאם אפשר להתאחר בלי שתיגרם סכנה ממתינים עד מוצאי שבת. ההבדל הוא שכאן יש חשש שמצב החולה יחמיר, ובמצב כזה אין לוקחים שום סיכון ואין מנסים לצמצם את מספר חילולי השבת. בשם "שמירת שבת כהלכתה" מובאת הערה חשובה: גם כשאין חשש להחמרה, החולה הוא לכל הפחות חולה שאין בו סכנה, ולכן מותר לעשות עבורו איסורים דרבנן או לטפל בו על ידי גוי, וההמתנה נוגעת רק לאיסורים דאורייתא. בדיון עם השומעים עולה גם שאלת "הותרה" ו"דחויה" ושיטת המגיד משנה, והאם ההיתר כולל פעולה שאינה נחוצה כעת, כמו מתן תרופה לחולה שאינו סובל: לתת אותה במשמרת הנוכחית או לדחות למשמרת הבאה, בעוד שחולה הסובל ודאי מטפלים בו מיד.