הלכות שבת - סימן שכח, סעיפים לח-מט

התיאור נכתב לפי התמלול החלקי שקיבלתי. התיקונים והפרשנויות שלי:

• סעיף לח: "להנעים הכול" פורש כ"להנעים הקול" ו"שרפים" כ"שרפים", לפי לשון השולחן ערוך.
• סעיף לט: "אפיקטוזין" נכתב "אפיקטויזין".
• "בשם": פורש כ"בסם".
• המשך השיעור: התמלול נקטע באמצע, ולכן התיאור לא כולל חומר שאולי בא אחר כך.

שימוש בשרפים מתוקים ובגמיעת ביצה חיה כדי להנעים את הקול בשבת (שולחן ערוך סימן שכח, סעיף לח) נלמד כאן מדברי המרדכי. המרדכי לומד דין זה מאכילת המסטיכי שנועדה לתת ריח טוב בפה. מכך מדייקים שמדובר באדם בריא שאין לו מכה, ולכן אין בזה גדר רפואה כלל. בהמשך מתבאר דין אפיקטויזין (סעיף לט), כלומר הוצאת מזון יתר, שהגמרא בשבת (דף קמז ע"ב) אוסרת אפילו בחול משום הפסד אוכלים, על רקע מנהג הרומאים להקיא כדי לשוב ולאכול. ומה הדין באדם שמצטער מרוב מאכל בסעודת שבת? השולחן ערוך מתיר ביד אך לא בסם, ומכאן נפתח דיון בשאלת נטילת אקמול בשבת: בעל מנוחת אהבה למד מסעיף זה לאסור, ואילו מדברי הבית יוסף, שנימק את איסור הסם בכך שאפשר ביד, משמע לכאורה להקל. המסקנה המחודשת היא שאין ללמוד מסעיף זה לא לקולא ולא לחומרא, שכן הוא עוסק בבריא שאין בו חולי כלל, בעוד שאלת האקמול נוגעת לסובל מכאב ראש או מכאב בטן שבא להקל על הכאב בלבד בלי לטפל בשורש המחלה.