הלכות שבת - סימן שלא, סעיפים א-ו

מילה בשבת לפי שולחן ערוך אורח חיים סימן שלא, סעיף א: מוהלין, פורעין, מוצצין ונותנין עליו כמון, והמילה עצמה דוחה את השבת. היסוד הוא המשנה במסכת שבת (דף קל), שם נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא במכשירי מילה, כגון הבאת האיזמל ממקום אחר או השחזתו, אך הכול מודים שכל צורכי המילה עצמה מותרים. המקור לכך הוא דרשת הגמרא (שבת קלב) על הפסוק "וביום השמיני ימול": "וביום", ואפילו בשבת. אחר כך נידונה מחלוקת מרן השולחן ערוך והרמ"א (וראו גם יורה דעה סימן רסו) אם מותר למול בשבת על ידי שני מוהלים, אחד מל ואחד פורע. בזמנם נהגו כך כדי לחלק את הזכות בין המוהלים ולעשות שלום ביניהם. הרמ"א בתשובתו תלה את ההיתר בכך ששבת "הותרה" אצל מילה, כשם שקרבנות ציבור קרבים בשבת על ידי כמה כהנים, אך מתברר שאין הכרח לקשר זאת לחקירה אם שבת הותרה או דחויה, ובזה נזכרים הדברים שנתבארו בסימן שכח. גם אם שבת הותרה, יתכן שכוונת מרן היא שכאשר שתי הדרכים לפנינו יש לבחור בדרך שבה מעטים יותר מחללים שבת, וכך יש לשמור על אווירת השבת ולא להרבות בחילולה, בדומה לסברת הפוסקים בשאלה אם עדיף לשחוט לחולה בשבת או להאכילו נבלה.