הקדמה - ווסת החודש

סוגיית יסודות וסת החודש ודיני וסת הדילוג נפתחת בבירור מחלוקת רב ושמואל (נידה סד ע"א) באשה שראתה ביום ט"ו, ט"ז וי"ז לחודש – האם די בשלוש ראיות כדי לקבוע וסת כדעת רב, התופס את רצף התאריכים המדלגים כגורם עצמאי וקבוע, או שמא נדרשות ארבע ראיות כשיטת שמואל, המדמה דילוג לווסת ההפלגה המצריך שלושה מרווחי זמן שווים. מתוך דיוק לשון הברייתא במציאות של חודשים שאינם שווים (אחד מלא ואחד חסר), מעמידים התוספות והראב"ד את חידוש הדין שישנו וסת התלוי בעצם התאריך החודשי ולא במניין ימי ההפלגה שבין ראייה לראייה.

קביעה זו מעוררת את תמיהתו העיונית היסודית של הרמב"ן: מה עניין קביעות לוח השנה לתהליך ביולוגי-גופני טבעי, קושי המתעצם לנוכח השוואת הגמרא בבבא קמא (לז ע"א) בין סוגיה זו לדין שור שנגח בדילוג ימים, שוודאי אינו מושפע מחשבון החודשים. מתוך כך נידונה שיטתו המהפכנית של התוספות רי"ד, השולל מעיקרו את קיומו של וסת חודשי ומעמיד את כלל דיני הווסתות על גדרי וסת ההפלגה בלבד, לצד יישוב שיטות שאר הראשונים בביאור מהות הזיקה שבין מהלך החודש למזג הגוף והשלכותיה להלכה למעשה.