הקדמה - הפסק טהרה

גדרו ההלכתי של 'הפסק טהרה' – האם יסודו מדאורייתא או שמא מתקנת חכמים – עומד במוקד הבירור העיוני, וממנו נגזרות השלכות מעשיות כבדות משקל בהלכות נדה וטהרה. בין הנפקא-מינות המרכזיות נידון דינה של אישה שבדקה כראוי בכל שבעת הימים הנקיים אך נסתפקה ביום השביעי אם הקדימה ועשתה הפסק טהרה, וכן שאלות חמורות בשעת הדחק של אישה שיש לה מכה ופצע ברחם ואינה מסוגלת לבדוק בעד בלא מראות דם, האם וכיצד ניתן למצוא לה פתח ומזור להיטהר לבעלה.

היסודות לסוגיה זו נטועים במשנה ובגמרא במסכת נידה (דף סח ע"ב), במחלוקת התנאים אודות מניין הבדיקות הנצרכות בשבעה נקיים: שיטת רבי עקיבא המצריך בדיקה בכל יום ויום, רבי יהושע המכשיר בדיקה בסירוגין, ורבי אליעזר – שהלכה כמותו – המכשיר אף כשבדקה ביום ראשון ושביעי בלבד. מתוך כך נבחנת מחלוקת האמוראים רב ורבי חנינא אליבא דרבי אליעזר בדין מי שבדקה פעם אחת בלבד בתוך ימי ספירתה, תוך העמקת המשא ומתן בשיטות הראשונים לאור הראיות העולות מ"ברייתא דתועה" ובירור גדרי ספק טומאת נידה וזבה.