הקדמה - האם בדיקה בלילה מועילה?

שאלת תוקפה ההלכתי של בדיקה הנעשית בלילה עומדת במוקד בירור יסודות דיני שבעה נקיים, ובפרט בשעת הדחק שבה אישה ביצעה הפסק טהרה ומוך דחוק ששהה עד לאחר צאת הכוכבים, אך נשמטו ממנה כל בדיקות הימים הבאים עד ליומו השביעי של הספירה. במוקד העיון ניצבת ההגדרה האם נוכחות המוך בתחילת ליל יום ראשון נחשבת כבדיקה גמורה המצטרפת לבדיקת יום שביעי – בהתאם לשיטת רב ורבי חנינא הנפסקת בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קצ"ו) שדי בבדיקת ראשון ושביעי – או שמא מהותה של הספירה תלויה דווקא בבדיקת יום ואין הלילה עולה לה כלל; שאלה הנוגעת במישרין לתשובותיהם הנודעות של בעל ה'נודע ביהודה' והגאון רבי שלמה קלוגר, אשר דנו בהסתמכות על בדיקת מוך דחוק בלבד בשעת חולי ומצוקה.

שורשי הדברים נבחנים לאור סוגיית הגמרא במסכת נדה (דף ע' ע"ב) בדין הרואה ביום אחד-עשר וטבילת זבה בלילה במחלוקת בית שמאי ובית הלל, לצד סוגיית הגמרא במסכת פסחים (דף פ"א) בשיטת רבי יוסי הסובר 'מקצת היום ככולו' בדיני זבה קטנה וגדולה. מתוך קושיות התוספות ודברי הפוסקים מתלבנת מהות הבדיקות בספירת הנקיים: האם עיקרן הוא 'שימור' מראיית דם הפועל ברציפות ואף בלילות, או שמא נדרשת פעולת בדיקה עצמית המוגדרת בזמן שבו ישנו יום שלם של טהרה – ומכאן נגזרת ההכרעה המעשית האם ניתן להכשיר בדיעבד את טבילתה של האישה או שמא עליה לפתוח בספירת שבעה נקיים מחדש.