הלכות נידה - סימן קפז, סעיפים ו-י

סעיף ו' בסימן קפ"ז, העוסק בדיני רואה מחמת תשמיש, פותח בנאמנות האישה לומר "מכה יש לי באותו מקום" על פי הגמרא בנידה דף ס"ו. נידונה הוספת הרמ"א שהאישה נאמנת גם לומר שהדם שהיא רואה אינו מן המקום. רבים מן האחרונים, ובהם בעלי תורת השלמים וחוות דעת, חלקו עליו: לדבריהם הראשון שהרמ"א מסתמך עליו רק הסתפק בדבר, וגם לשון הגמרא אינה משמעת כן, שכן היא מזכירה נאמנות על מכה באותו מקום בלבד. מכאן עובר השיעור לנאמנות של אישה הבודקת את חברתה ומוצאת בה מכה, הנשענת על דין עד אחד נאמן באיסורים, שנלמד מנידה כמבואר בתוספות בגיטין דף ב' ע"ב, ובדין זה נמצא המקור לבודקות הטהרה של ימינו. עוד מתבארת נאמנות הרופא המעיד על מכה שראה במכשור, על פי שו"ת דברי חיים, שם אריה, אמרי יושר, המהרש"ם ושאר האחרונים שנאספו בספר טהרת הבית. רופא יהודי נאמן מדין עד אחד, ורופא גוי נאמן מדין "מילתא דעבידא לגלויי", יסוד שמקורו בדיני איסור והיתר ובטעמו של הרמב"ם לנאמנות עד אחד בעגונה, לעומת טעם "דייקא ומינסבא" שהוזכר בגמרא ושבו נקטו התוספות. לבסוף מתחיל הדיון בסוגי מכות שכיחים לפי ספר נשמת אברהם, ובראשם השאלה אם דימום מחמת היפרדות שליה נחשב דם מכה.