סעיף כ״ח עוסק בזקנה שעברו עליה שלוש עונות סמוך לזקנתה, שהיא בחזקת מסולקת דמים ואינה חוששת עוד לווסתה הראשון, כמבואר במשנה במסכת נידה (דף ז׳). על דברי הרמ״א שקטנה וזקנה אינן חוששות לווסת שאינו קבוע נחלקו הט״ז והש״ך, כפי שכבר נידון בסעיף כ״ז. לדעת הט״ז, רק בשתי הראיות הראשונות אינה חוששת, ומשראתה שלוש פעמים, אף שלא בסדר קבוע, חזרה לחזקת רואה ועליה לחוש לראיותיה. הש״ך לעומתו סובר שכל ראייה שאינה סדורה נחשבת מקרית, והאישה אינה חוששת כלל עד שתקבע וסת. בהמשך מתבררת שאלה יסודית שהעלה הש״ך ושאינה מופיעה בשולחן ערוך: האם אישה קובעת וסת בימי נידתה ובימי זיבתה. הדיון נפתח בסוגיית הגמרא בנידה (ל״ט) ובדברי רב הונא ורבי יהושע, עם הדוגמאות של ראייה בראש חודש ובט״ו בו או באחד ובחמישה בחודש, ומגיע לשיטת הרמב״ן שהר״ן פסק כמותו, שמאז שהחמירו בנות ישראל על עצמן האישה קובעת וסת בכל הימים. נבחנות גם סתימת השולחן ערוך וגרסת סעיף ל״ב המורות שפסק כרמב״ן, וכן הערת הש״ך שאפשר שדין זה נאמר רק לחומרא ולא לקולא.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!