הלכות נידה - סימן קצ, סעיפים מ-נ

דיני כתמים בחלוק שעבר מאישה לאישה: אישה שבדקה את חלוקה, לבשה אותו, בדקה אותו שוב ומצאה אותו טהור, ואחר כך השאילה אותו לחברתה ונמצא בו כתם, הראשונה טהורה והשנייה טמאה, כפסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן קצ, סעיף מ) על פי הסוגיה בנידה דף נח. הגמרא מבחינה בין דיני ממונות, שבהם על הראשונה להביא ראיה, לבין דיני איסורים, שבהם עד אחד נאמן, ומכאן למד הרשב"א שבדיקת חברתה נחשבת בדיקה לעניין כתמים. אגב כך מובא יסוד נפלא של החזון איש בהלכות נזיקין: המזיק חייב לכתחילה לתקן את הנזק, כלומר לנקות את הבגד, ולא לשלם את ההפרש בשומא. עוד נידונה קושיית האחרונים על לשון הטור שהעתיק השולחן ערוך: לשם מה צריך את הבדיקה הראשונה שלפני הלבישה, והרי די בבדיקה שלפני ההשאלה כדי לתלות את הכתם בחברה? הרב מבאר כדברי הט"ז והש"ך שלעניין החברה אין בה צורך, אבל לעניין הראשונה עצמה יש בה צורך: אילו לא בדקה תחילה, הייתה טהורה גם אם מצאה כתם, שהרי אפשר לתלות שהכתם היה בבגד עוד קודם שלבשה אותו. בסעיף מא נידון דין המשאילה חלוקה לנכרית או לנידה, שתולה בהן את הכתם על פי המשנה בנידה ויסוד דין תלייה שמצינו בתרומות, ומתבררת מחלוקת הראשונים בפירוש "נכרית הרואה": לדעת רובם אין הכוונה לנכרית שרואה עכשיו בפועל כנידה, אלא לנכרית גדולה המוחזקת בדמים, להבדיל מקטנה.