הלכות נידה - סימן קצו, סעיפים ד-ט

דיני הבדיקות בשבעה נקיים פותחים בפסק השולחן ערוך (יו"ד סימן קצו, סעיף ד), שלכתחילה יש לבדוק פעמיים בכל יום. שורשם במחלוקת המשולשת במשנה במסכת נידה (דף סח) בין רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא, ובהכרעת הגמרא שהלכה כרבי אליעזר, שדי בבדיקת היום הראשון והשביעי. רוב הראשונים הסתפקו בבדיקה אחת ביום, כדי לקיים את מצוות "וספרה לה". מנגד, הסמ"ג והסמ"ק הצריכו שתי בדיקות ביום, ומקורם לדברי הבית יוסף הוא הגמרא בנידה (דף יא עמוד א) שהאישה בודקת שחרית וערבית, אולם האחרונים העירו שסוגיה זו עוסקת בטהרות, ואין ללמוד ממנה להיתר האישה לבעלה. הדברים מתבררים לאור שאלה עקרונית בשיטת רבי אליעזר: האם הספירה מן התורה נעשית על ידי בדיקה, ובדיקת הראשון והשביעי תוחמת את כל הימים שביניהם, או שמן התורה די בהמתנה של שבעה ימים בלא ראיית דם, והבדיקה כולה היא תקנת חכמים לבירור בלבד. לאחר מכן נידונה מחלוקת רב ורבי חנינא: האם לדעת רבי אליעזר די גם בבדיקה אחת בלבד, בראשון או בשביעי, או שנדרשות שתיהן בדווקא. בכלל זה מובאות הכרעות הראשונים, שרבים מהם פסקו כרב ויש שהחמירו לכתחילה כרבי חנינא, וכן דברי הנודע ביהודה שבשעת הדחק, כגון אישה שהבדיקות קשות לה, די בבדיקת הראשון והשביעי, וההוראה למעשה לבדוק לפחות ביום הראשון, השלישי והשביעי.