דיני טבילת הנידה, הזבה והיולדת נידונים כאן לפי שולחן ערוך יורה דעה סימן קצז, סעיפים א-ה. יסוד הדברים הוא דברי הרמב"ם: הן אינן יוצאות מטומאתן בלי טבילה במקווה כשר כדת וכדין, ואפילו אחרי שנים רבות. הדיון המרכזי הוא במחלוקת האמוראים בגמרא במסכת נידה אם "טבילה בזמנה מצווה". רבנו חננאל פוסק שזו מצווה, והטור מביא לו ראיה מהמשנה "הבאים מן הדרך נשותיהם בחזקת טהרה" (נידה טו) ומהירושלמי שלמד ממנה שנשים טובלות בזמנן. לעומתו, התוספות ורוב הראשונים פוסקים שטבילה בזמנה אינה מצווה, והט"ז מיישב את ראיית הירושלמי לשיטתם. מרן הבית יוסף פוסק שאין מצווה בטבילה עצמה, אך מחייב לטבול בזמנה כשהבעל בעיר, כדי לא לבטל את מצוות עונה ופרייה ורבייה, ונזכרים גם דברי הזוהר הקדוש בחומרת דחיית הטבילה. לבסוף נידונה אישה שבעלה אינו בעיר: השבות יעקב (חלק ג' סימן ע') אוסר עליה לטבול בגלל חשש סכנה על פי המקובלים, ואילו בעל התורה לשמה ורבו בעל הזבחי צדק מתירים בלי חשש, ומוכיחים זאת מהמשנה ומכך שהמזיקים מתמעטים בדורות האחרונים.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!