הלכות נידה - סימן קצו, סעיפים א-ג

דיני המעבר מטומאה לטהרה נפתחים ביסוד שקובע השולחן ערוך ביורה דעה סימן קצו סעיף א: שבעת הנקיים מתחילים רק ממחרת היום שבו פסקה האישה מלראות, ואין אומרים בזה "מקצת היום ככולו" כשיטת הכותים. את הדין הזה לומדים מזב שראה קרי, שראייתו סותרת את ספירתו. על פי הרמב"ן בספר תורת האדם, הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק בדינים דרבנן כמו אבלות, ולא בדיני תורה. לאחר מכן מתבארת המשנה במסכת נדה דף סח לפי פירוש רש"י, ובה שלוש שיטות לגבי זמן הבדיקה של הפסק טהרה: שיטת תנא קמא, שיטת רבי יהודה שהבדיקה תמיד אחר המנחה, ושיטת חכמים שמכשירים בדיקת שחרית אפילו ביום השני. בגמרא (סח ע"ב) מובאת שיטת רבי, שהבדיקה כשרה אפילו בשחרית של היום הראשון, והגמרא מסבירה מדוע חשבו בתחילה שביום הראשון יש לחשוש ל"מעיין פתוח". הסברה נבחנת לעומק: חזקת הפסק הטהרה עומדת מול הרגל הראייה שנמשכת בדרך כלל, מעין רוב כנגד חזקה, ולכן יש שהצריכו בדיקה סמוך לשקיעה, כשהחזקה כבר מבוססת. בסוף מוצגות שיטות הראשונים להלכה, ובראשן שיטת הרשב"א שפוסק כרבי, ומולה דעת ה"יש מחמירים" שהוא מביא ומחלוקתם.