הלכות נידה - סימן קצב, סעיפים א-ב

דין אישה שתבעוה להינשא ונתפייסה, שצריכה לשבת שבעה נקיים אף אם באותה שעה היא בחזקת טהרה, נלמד כאן מתוך סימן קצ"ב בשולחן ערוך יורה דעה, סעיפים א-ב. מקור הדין בגמרא במסכת נידה דף ס"ו עמוד א', ושם מובא מעשה בחכם שדחה את כתיבת הכתובה עד שיעברו שבעה ימים משום חשש "דם חימוד". הגמרא מסיקה שהדין נוהג בין בגדולה ובין בקטנה. לפני העיון בדין עצמו נידונה מחלוקת הראשונים בגדרו של דם חימוד: לדעת הרשב"א הוא אסור מן התורה ככל דם היוצא מן הרחם. לדעת המאירי הדם עצמו נובע מהתרגשות רגעית ואינו דם נידה, והחשש הוא שמא נפתח המקור ויצא עמו גם דם וסת. ואילו לשיטת האור זרוע דם חימוד מותר מן התורה ואסור מדרבנן. בהמשך מתבררת שאלה יסודית, על איזה חימוד מדובר: דברי החוות דעת מובאים בלשונם, ולפיהם אין החימוד תלוי בבעילה אלא בהתרגשות הגדולה של האישה להיקרא "נשואה", כפי שאמרו חז"ל "יותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להינשא". מכאן נפתח עיון בלשונות הראשונים והשוואתם לשיטה זו.