הלכות נידה - סימן קצד, סעיפים ב-יד

השיעור פותח בהשלמה לסעיף א' בסימן קצ"ד: דינו של כתם הנמצא בימי דם טוהר, לאור גזירת הגאונים שטימאו את דם הטוהר. הדיון נסוב על דברי ה"התעוררות תשובה", המטהר כתם כזה, שכן לדבריו הגאונים גזרו רק על דם הבא בהרגשה. הוא מבסס זאת על דברי התוספות, שהסבירו את טומאת האישה בכתם כנובעת מן ההכרח שלא לחלק בין טומאת הבגד לטומאת גופה. אולם יולדת בימי טוהר ממילא טמאה לטהרות מן התורה, כמאמר הכתוב "בכל קודש לא תיגע", ולכן אין צורך בהשוואה זו, והיא נשארת טהורה לבעלה, בפרט שמדובר בחומרת הגאונים. מנגד מובאת שיטת רבי שלמה קלוגר, המחייב אישה שמצאה כתם בימי טוהר לברך על הטבילה, וכן הכרעת הרב עובדיה יוסף בספרו "טהרת הבית" לחומרה, אף שבשו"ת "יביע אומר" נטה להקל. ההכרעה לחומרה מוכחת מפסק השולחן ערוך בהלכות כתמים, בדין שתי נשים שנמצא כתם ביניהן ואחת מהן יושבת על דם טוהר: לשיטת הרשב"א, שהביא הבית יוסף, תולים בה ומטמאים אותה, מפני שבנות ישראל לא קיבלו חומרה זו על חשבון חברותיהן, וכך עולה גם מדברי ראשונים נוספים כהרמב"ן והרא"ה.