הלכות נידה - סימן קצה, סעיפים א-ד

סימן קצ"ה בשולחן ערוך יורה דעה עוסק בדיני ההרחקות בין איש לאשתו בימי נידתה. היסוד לכל הסימן הוא דברי השל"ה הקדוש שמביא הפתחי תשובה, המבחינים בין עיקר הדין לבין מה שכל אדם צריך להחמיר על עצמו לפי מה שהוא מכיר את עצמו, שהרי "יודע צדיק נפש בהמתו". מבואר מדוע כתב השולחן ערוך בסעיף א' שהאיסור נמשך "עד שתספור ותטבול": הוא בא לדחות את שיטת רש"י בכתובות (ס"א ע"א) שחילק בין ימי ליבון לימי נידה ממש, והראשונים חלקו עליו. עוד נידונים המעשה בגמרא בשבת על התלמיד שמת בחצי ימיו ושאלת אליהו לאשתו, וחידושו של ה"עצי לבונה" לגבי מנהג שתי הטבילות שהזכיר רבנו תם והובא בבית יוסף: אין להקל אחרי הטבילה הראשונה, והאישה נידה גמורה עד הטבילה שבסוף שבעה נקיים. בהמשך מתבארים איסור השחוק וקלות הראש, שמקורו ברמב"ם וברשב"א על פי מסכת כלה רבתי, והיתר הייחוד עם אשתו נידה מהסוגיה בכתובות (דף ד'), שבני ישראל קדושים ו"סוגה בשושנים". לבסוף נידון דברי הברכי יוסף, שאסר להריח בשמים של אשתו נידה גם כשהם מונחים על השולחן, ומודגש שתכלית הסימן היא לתת אמות מידה ולבדוק אם הדבר עלול להביא לידי קרבה והרגל דבר, ולא רק לדקדק בגבולות ההלכה.