הלכות נידה - סימן קצב, סעיפים ג-ה

דין כלה שקבעו לה יום חתונה ונדחו הנישואין נידון בשולחן ערוך יורה דעה סימן קצ"ב סעיף ג'. השאלה היא אם שבעה הנקיים שספרה עדיין תקפים, או שיש לחשוש שמשעה שהתייאשה מן הנישואין לא בדקה כראוי, וממילא עליה לספור שבעה נקיים מחדש. מובאת מחלוקת הראשונים בדבר, ופסיקת מרן השולחן ערוך לחומרה. הלבוש סובר שהחומרה חלה בכל דחייה, אפילו לזמן קצר, ואילו הט"ז והש"ך מסייגים שאם נדחתה החתונה למועד קבוע, או שרק צד אחד מעכב, כגון בוויכוח על סכום הנדוניה, הכלה לא התייאשה ואינה צריכה לחזור ולספור. מכאן עולה היסוד שהחומרה חלה רק כששני הצדדים הסכימו לדחות את החתונה לזמן שאינו קצר, ולשיטת הב"ח אם התפייסו באותו יום אין חשש כלל. בסוף השיעור נידון דין חתן שאיחר לחופה: המשאת בנימין מקל, שכן הכלה תולה את האיחור באונס ואינה מתייאשת, והט"ז חולק, שמא חששה לסכנת דרכים והתייאשה, ובואו של החתן נחשב כתביעה חדשה ו"חימום" חדש המחייב ספירה מחדש.