הלכות נידה - סימן קצג

סימן קצ"ג בשולחן ערוך יורה דעה עוסק בדין דם בתולים. הסימן כולל סעיף אחד בלבד, אך הוא מעורר דיונים רבים. תחילה מבואר פשט המשנה במסכת נידה (דף ס"ד), המחלקת בין נשים שונות, בוגרת, נערה וקטנה, בשאלה עד מתי אפשר לתלות את הדם שהאישה רואה בדם בתולים. בתוך כך נידונה גם מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדבר מספר הבעילות או הלילות שנותנים לה. לפי פשט המשנה אין מדובר כלל באיסור האישה אלא בדין תליית הדמים בלבד: באותה בעילה הדם נתלה בבתולים ואינו אוסר, ורק מכאן ואילך אין עוד מקום לתלות בו. לעומת זאת, מסקנת הגמרא (דף ס"ה ע"ב) בשם רב ושמואל, "נמנו רבותינו וגמרו: בועל בעילת מצוה ופורש", מחדשת שהאישה נאסרת מיד לאחר בעילת מצוה, עד כדי שהגמרא דנה אם מותר לגמור את הבעילה עצמה. מכאן עולה השאלה העיונית היסודית שהעסיקה את כל הראשונים: מדוע אוסרים את הדם אף שיש סיבה ברורה לתלותו בבתולים? עוד נידונו שיטת הרמב"ם, שלפיה התקנה של "נמנו וגמרו" נאמרה בבוגרת בלבד ובקטנה נשאר דין המשנה, לעומת רוב הראשונים ופסק השולחן ערוך שאין לחלק וכל הבועל בעילת מצוה פורש מיד. לבסוף נסקרו גם דרכי רש"י והרא"ש בהבנת גדר הגזירה והשלכותיה למעשה.