דיני כתמים שבסימן ק"צ, סעיפים כ"ו–כ"ז, עוסקים באישה שהתעסקה בכמות ידועה של דם או צבע ומצאה על בגדיה כתם גדול מן הכמות שהתעסקה בה. המקור לדין הוא הסוגיה במסכת נדה דף נ"ט, שבה מובאת הברייתא "התעסקה במועט אינה תולה בו את המרובה". הגמרא דוחה את הראיה מן הברייתא ומעמידה אותה במצב של שני גריסים ועוד, בצירוף אפשרי של שני כתמים של מאכולת (כינה) שדם ההתעסקות נפל ביניהם. בכך נחלקו הראשונים: הרא"ש מבאר שדחיית הגמרא היא "דיחויה בעלמא", שכן אין זה מסתבר שהדם שהתעסקה בו נפל דווקא על מקום המאכולת, ועל כן יש לחזור לפשט הברייתא ולא לתלות כתם גדול מן הכמות הידועה. הרמב"ם לעומתו מקבל את דברי הגמרא להלכה ומתיר להוסיף על השיעור שהתעסקה בו גם את שיעור הגריס שתולים בו במאכולת, וכך פסקו השולחן ערוך והרמ"א. עוד נדון דין אישה שהתעסקה בפחות מכגריס ומצאה כתם של עד שני גריסים, שלפי גרסת הטור בשם הרמב"ם היא טהורה, ומבואר כיצד הבית יוסף מיישב זאת עם הסוגיה ומבחין בינו לבין כתם הגדול משני גריסים.
התגובות פתוחות למשתמשים רשומים בלבד.
הרישום לאתר הוא בחינם ומאפשר לך להגיב על שיעורים ולשמור את התקדמות הלמידה שלך.
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!