הלכות נידה - סימן קצ, סעיפים יא-כה

דיני כתמים הנמצאים על בשר האישה ועל חלוקה, הנידונים בשולחן ערוך יורה דעה סימן קצ, סעיפים יא-יב, מתבארים כאן. ההקדמה היא שבימי חז"ל לבשו חלוק בלא בגד תחתון, ולכן כתם על החלוק או על הבשר היה מציאות מצויה. היסוד ההלכתי נלמד מהמשנה והגמרא במסכת נידה: כתם מטמא רק במקום שייתכן שהדם הגיע אליו מן המקור. כך הוא בין הירכיים, על העקב ובראשי האצבעות, שהדם יכול להגיע אליהם בשעת ההליכה. לעומת זאת, דם על הכתף או על צידי הגוף אינו יכול לבוא משם, ולכן אינו מטמא. בהגדרת "מקום החבק" נחלקו הראשונים: לדעת הרמב"ם הוא כל הבשר הנצמד כשמחברים את שתי הרגליים, ולשיטת הערוך ורש"י הוא מקום הקיפול שבין הירך לשוק, שהדם הנוזל נמשך אליו לפי צורת הרגל. השולחן ערוך פסק כרמב"ם, ונידונו גם ספקו של הט"ז לגבי גב הרגל ודבריו על ההבדל בין הבוהן לשאר האצבעות, וכן הטעם לאריכות לשון המשנה והברייתא בפרטים המציאותיים. בסוף נפתח הדיון בדם שנמצא על ידה של האישה, שחז"ל תלו אותו בכך שהידיים "עסקניות".