הלכות נידה - סימן קפז, סעיפים יא-יד

גדרי 'רואה מחמת תשמיש' וחובת הפרישה בחשש ראייה חד-פעמית עומדים במוקד העיון בהלכות נידה (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קפ"ז, סעיפים י"א–י"ד), תוך בירור מעמדו של 'וסת המורכב' מגורם הזמן ומעשה התשמיש. במוקד הדברים ניצבת תשובת הרשב"א במקרה של אישה שראתה דם פעמיים בעת תשמיש בהפלגה של שישה חודשים, ממנה עולה חיוב פרישה באותו מועד מחשש שמא יחזור הצירוף של יום ותשמיש יחדיו – הן לעניין הפלגה והן לעניין עונת החודש.

סביב יסוד זה מתבררת מחלוקתם המעמיקה של הש"ך ובעל ה'חוות דעת' בהגדרת טיבו ההלכתי של התשמיש: בעוד הש"ך רואה בתשמיש מעשה אונס חיצוני הדמיון ל'קפיצה' המצטרפת לזמן מסוים, מקשה עליו ה'חוות דעת' מדין טבילה ותשמיש (בסעיף י'), שכן לא מצינו ששני מעשי אונס ('קפיצה וקפיצה') יצטרפו לחייב פרישה בראייה יחידה. מכוח קושיא זו מחדש ה'חוות דעת' כי מהות התשמיש נידונה כ'אכילת פלפלים' – גורם פנימי המחמם ומעורר את הגוף, שמחמתו חוששים לפעם הבאה אף בלא קביעות גמורה – ומתווה נפקא-מינה עקרונית לצירופי וסתות ולדיני פרישה למעשה עד לחתימת הסימן.