הלכות נידה - סימן קפט, סעיפים יד-יח

עוסק בסימן קפט בשולחן ערוך יורה דעה, בדינה של אישה שיש לה וסת קבוע להפלגה, למשל שרגילה לראות מעשרים לעשרים יום, ופעם אחת איחרה וראתה רק ביום השלושים: האם תחשב את ההפלגה הבאה מיום העשרים שבו הייתה אמורה לראות, או מיום השלושים שבו ראתה בפועל? נידונה מחלוקת רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, ונפסקה ההלכה כרב הונא בריה דרב יהושע, שמונים עשרים יום מהראייה החדשה. זאת על פי משל הגמרא בנידה (דף סד) לתרנגולת שמטילה ביצים יום כן ויום לא, שאם הפסיקה כמה ימים, כשתחזור להטיל תחזור להרגלה ולא תשלים את מה שהחסירה. אחר כך השיעור עובר לאישה ששינתה את וסתה פעם או פעמיים לשלושים יום וחזרה לראות לעשרים. כאן מתברר העיקרון שמנחה את הסעיפים הבאים: כל זמן שלא נקבע וסת חדש, הוסת הראשון לא נעקר, והשינויים שבאמצע נחשבים סטייה מקרית. עוד נידונה קושיית האחרונים: הגמרא מחזירה את הוסת הראשון גם אחרי שלוש פעמים שלא ראתה בו, ואילו השולחן ערוך, בעקבות הרמב"ן שהביא הבית יוסף, כתב רק "פעם או פעמיים", ומשמע שבשלוש פעמים הוסת נעקר לגמרי. על כך מובא יישובו של הט"ז, שהגמרא עוסקת בוסת החודש, שבו היום בחודש הוא הגורם, ולכן גם כמה פעמים שלא ראתה בו אינן עוקרות אותו, וממנו עולה ההבדל למעשה בין וסת החודש לוסת ההפלגה.