הלכות נידה - סימן קפט, סעיפים ו-יג

גדרו ומהותו של "וסת החודש" בהלכות נידה (שולחן ערוך יורה דעה, סימן קפט סעיף ו ואילך) עומדים במוקד הסוגיה במסכת נידה (דף סד), מתוכה דייקו התוספות והראב"ד במחלוקת רב ושמואל בווסת הדילוג את עצם קיומו של וסת התלוי ביומי דירחא. יסוד זה מעורר שאלה עקרונית בחקירת טבע הגוף מול קביעות הלוח – כיצד ייתכן שהמחזור הנשי יושפע מתאריך שנקבע ומתקדש על פי בית דין; בעוד הרא"ה ב'בדק הבית' והר"ן נקטו כי הווסת מיוסד ביולוגית על הפלגה מתחדשת ממולד הלבנה האסטרונומי (ביאור שהוקשה עמוקות ב'כרתי ופלתי'), והרמב"ן נטה שלא לקבל כלל את מושג וסת החודש כפשוטו.

מאידך גיסא, הרא"ש והרשב"א – שדבריהם נפסקו להלכה בשולחן ערוך – ביססו את הקביעה כי התאריך המסור לבית דין הוא הגורם הישיר, על פי יסוד הירושלמי שסדרי הטבע מתאימים עצמם לפסקי בית דין בגדר "לא-ל גומר עלי", וכעין מה שהטעים הרמ"ע מפאנו (המובא בש"ך) בייחודו של עם ישראל. בהמשך לכך מתבארות שיטות האחרונים, ובהם ה'חתם סופר' וביאורים מחודשים התולים סנכרון זה בהשפעות נפשיות ופסיכולוגיות של מעגל החיים היהודי, ונפרסות ההשלכות המעשיות בדיני קביעת הווסת, חובת הפרישה ועקירתו, הממשיכות להתברר בסעיפי הסימן.