הלכות נידה - סימן קפח, סעיפים ג-ו

דין ראיית דם שלא כדרך ראייה נידון לפי השולחן ערוך יורה דעה סימן קפח סעיף ג: אישה שהכניסה שפופרת ויצא בה דם, אישה שראתה דם בתוך חתיכה ואפילו חתיכה מבוקעת, ואישה שנעקר מקורה ונפלו ממנו כמין חתיכות בשר לבית החיצון. היסוד הוא מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בגמרא במסכת נידה, ושיטת אביי מבארת אותה כך: בשפופרת כולי עלמא מודים שהאישה טהורה, ונחלקו רק בחתיכה, אם דרכה של אישה לראות דם בחתיכה או לא. רש"י מבאר שבשפופרת האישה טהורה משום שהשפופרת חוצצת והתורה אמרה "בבשרה" ולא בשפופרת, ואילו המחלוקת נסובה על חתיכה מבוקעת, שבה הדם נוגע בבשר דרך הסדקים. לדעת רש"י, חכמים מטהרים משום שאין דם נידות בא בחתיכה כלל, ומכאן הקושי בשיטתו: לשון "אין דרכה" מתפרשת בתחילת הסוגיה כעניין של חציצה ובסופה כהגדרה של דם שאינו דם נידות. התוספות מסכימים שהיסוד הוא דין חציצה, אך מעמידים את המחלוקת בחתיכה שאינה מבוקעת והיא כשפופרת. לשיטתם חכמים מטהרים משום שהחתיכה חוצצת, רבי אליעזר מטמא מטעם "מין במינו אינו חוצץ", ובחתיכה מבוקעת לדבריהם כולי עלמא מטמאים. מכאן נפקא מינה יסודית בין השיטות: אם דם הבא בחתיכה נחשב דם נידות, ואם נתלה הדין בשאלת החציצה בלבד.