הלכות נידה - סימן קפד, סעיפים א-ג

בירור חובת הבדיקה קודם תשמיש ולאחריו באישה בעלת וסת קבוע ובמי שאין לה וסת (שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ"ד, סעיף א'), ניצב במוקד העיון בסוגיות מסכת נידה (דפים יא ע"ב, יב ע"א–ע"ב, ויד ע"א). במרכז הדיון עומדת הכרעת שמואל אליבא דרבי חנינא בן אנטיגנוס מול רבי מאיר, והסתירה המובנית בין הכלל לפיו "לבעלה אינה צריכה בדיקה" וחשש חז"ל שמא "ינקפנו לבו", לבין המשנה המצריכה בדיקת "אחד לו ואחד לה" והנהגת ה"צנועות" הבודקות אף קודם לכן.

מתוך יישוב מהלך הגמרא בביאור "מאן דמתני הא לא מתני הא", נפרסות שיטות הראשונים המרכזיות: דרכו של רבינו חננאל – אותה אימץ הרא"ש כהלכה פסוקה ו"דברי קבלה" – המצריכה בדיקה מדאורייתא או מתקנה אך ורק באישה שאין לה וסת קבוע, בעוד בבעלת וסת אין להחמיר כלל לבעלה; ומנגד, שיטת הרמב"ם המחייבת בדיקה לאחר התשמיש בכל אישה, מחשש שמא הרגישה ביציאת דם ומחמת חימום וטרדת התשמיש "לאו אדעתה". עיונים אלו מתלבנים בהרחבה לאור ביאורו של שו"ת 'דברי שאול' בדעת הרמב"ם, לצד בירור הנפקא-מינה ההלכתיות בין חיוב מעיקר הדין, חומרות דרבנן ומידת חסידות.