הלכות נידה - סימן קפד, סעיפים ד-יב

בירור גדרי פרישה סמוך לווסת באשה הרגילה לראות עם הנץ החמה או בשעת השקיעה, כאשר ישנו ספק אם תחילת הראייה חלה ביום או בלילה (שולחן ערוך יורה דעה סימן קפד, סעיף ד), מעמיד במוקד את סברת הראב"ד והרא"ש הפוסקים לתלות בוודאי ראייתה ולהקל בעונת הספק, ומכאן ראיה מוכחת לשיטתם שפרישה סמוך לווסת עיקרה מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא. מנגד עומדת שיטת הב"ח והש"ך המחמירים כדעת האור זרוע להצריך פרישה גם בעונה הקודמת, כאשר עיקר העיון נסוב סביב הבנת שיטת הש"ך בגמרא – האם חומרת האור זרוע נאמרה רק כשאין שעה קבועה לראייה או שמא כדברי ה'חוות דעת' וה'עצי לבונה' אמרינן בזה 'לא פלוג' בכל עניין, לעומת פקפוקם של רבי עקיבא איגר וה'פתחי תשובה' בדבריו.

דיון זה מתרחב ומשליך ישירות על סעיפים ה-ו, בסוגיית ראייה מתמשכת המתחילה סמוך להנץ ונמשכת לאחר מכן, וכן באשה שראייתה נמשכת על פני ימים אחדים – האם חובת הפרישה חלה רק סמוך לתחילת הווסת או שמא חובה לפרוש כנגד כל זמן הראייה כשיטת הראב"ד המובאת ברא"ש. בירור שיטות הראשונים והאחרונים בסוגיה זו שופך אור בהיר על מהות חלות הווסתות בזמני תפר, על יסוד חומרת עונת 'אור זרוע', ועל ההכרעה המעשית למעשה בספק עונות הפרישה.