הקדמה - דם בתולים, מה החשש?

יסודות סוגיית דם בתולים נבחנים מתוך משנת מסכת נידה וחילוקי הדינים שבין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות – בה נחלקו בית שמאי ובית הלל אם נותנים לה ארבעה לילות או עד שתחיה המכה – לבין בוגרת או מי שכבר ראתה דם בבית אביה. במוקד העיון עומדת הכרעתם של רב ושמואל (נידה סה:-סו.), לפיה ההלכה למעשה היא ש"בועל בעילת מצווה ופורש", והנידון העמוק בהבנת משמעות היתר בעילת המצווה, גדרי הפרישה מיד לאחריה, והיחס בינה לבין תליית הדם בפצע ובמכה.

מתוך כך מתלבנת שאלת היסוד: מהו טעם החשש המפקיע את תליית הדם בבתולים ומטיל על האישה דין נידה גמור לכל דבריה. שיטות הראשונים, ובראשן דברי הרא"ש, מתעמתות עם הקושי להסביר חשש זה בתינוקת שטרם הגיע זמנה לראות, ומתוות שלוש גישות עקרוניות בהבנת מהות התקנה – האם החשש הוא לעירוב דם נידה שמקורו בחימוד ובביאה, או שמא מדובר בגזירה כוללת שהקיפה את כלל הנשים כדי שלא לחלק בין קטנה לגדולה; בירור סוגיה זו, לאור עמדת התלמוד הבבלי ומסורת הירושלמי, מהווה שער להבנת גדרי ההלכה למעשה בביאה ראשונה ובחיובי הפרישה.