הקדמה - דם במי רגליים

סוגיית רואה דם במי רגליים במסכת נידה (דף נט ע"ב) פותחת פתח לבירור יסודי בדיני מראות וכתמים, ובפרט בשאלות השכיחות והמעשיות של קינוח או מציאת כתם בסמוך להטלת מי רגליים. במרכז הדיון ניצבת מחלוקת התנאים במשנה, בין רבי מאיר המחלק בין אישה עומדת (שטמאה) ליושבת (שטהורה), לבין רבי יוסי המטהר בכל עניין, מתוך החשש העקרוני שמא חזרו המים לתוך הנרתיק וגרפו עמם דם מן המקור.

בעקבות אוקימתת הגמרא המעמידה את הדין באישה שמימיה "מזנקים" ולא "שוטטים", מתבררת מחלוקתם המרכזית של רש"י ותוספות בהגדרת המציאות וההלכה: האם מציאות של עמידה שוללת זינוק מכל וכל כדעת רש"י, או שמא אף בעומדת תיתכן זרימה בזינוק כפי שביארו התוספות בשקלול שבין תנוחת הגוף לאופי הקילוח. בירור גדרים אלו מניח את התשתית העיונית לחקירת מקור הדם, ומשליך ישירות על הכרעות הפוסקים במצבים של דלקות בדרכי השתן, דיני כתמים ובדיקות קינוח שלאחר עשיית צרכים.